פסק-דין בתיק ת"ק 4678-05-10

1.         התובע, מר אוריאל זוננשיין, הגיש תביעה על סך 30,000 ש"ח כנגד חברת אורנג'. כתב ההגנה הוגש על ידי חברת פרטנר תקשורת בע"מ. לפיכך, בכותרת פסק הדין מצוין אף שם הנתבעת כפי שהופיע בכתב ההגנה וזאת על מנת למנוע תקלות.

2.         הנתבעת טענה כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיותה תביעה קנטרנית וטורדנית כאשר לטענתה התובע לא הצביע על נזק כלשהו.

3.         התובע טוען כי הינו לקוח של חברת אורנג' מזה מס' שנים ומחזיק ב-4  קווים של הנתבעת. לטענתו, במהלך שנת 2008 שינתה הנתבעת את תהליך התיקון של המכשירים הסלולאריים. לדבריו, בעבר היה מגיע למרכז וממתין כשעה לתיקון המכשיר. לאחר השינוי, נוצר מצב בו צריך להגיע למרכז השירות ולהגיע כעבור שני ימי עסקים כדי לקבל את מכשירו בחזרה. לדבריו, לקוח שמעוניין שיחזירו את מכשירו דרך שליח מחוייב בעלות של ב-50 ש"ח.

            כן טוען התובע כי לאחר שהתלונן על כך בפני הנתבעת נטען בפניו כי בנו מעבדה מרכזית שם התיקונים טובים יותר. בפועל, נאלץ להחזיר מכשירים לתיקון 4 פעמים הלוך ושוב. לדבריו, נגרם לו כתוצאה מכך אובדן כספי של 5 ימי עבודה ועשרות מוניות. בנוסף, אשתו סובלת ממגבלת ניידות והנתבעת לא התחשבה במעבר לשיטה החדשה באנשים נכים.

4.         התובע טוען כי לאחר שהתלונן הציעה לו הנתבעת שדרוג אחד המכשירים ללא עלות. במהלך חודש אוקטובר 2009 גילה שהתובעת דורשת ממנו את עלות המכשיר. התובע שידרג שני מכשירים יחד עם המכשיר והתחייב על 18 חודשים. לתדהמתו, התגלה לו כי ההתחייבות על המכשירים הינה לתקופה של 36 חודשים. כן טוען התובע כי לא הוחתם על ההתחייבות האמורה. בכתב התביעה ביקש התובע פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין מצג שווא רשלני, מרמה והטעיה, 5,000 ש"ח בגין טרטור אישה נכה ופגיעה בשירות, 5,000 ש"ח בגין הוצאות התובע בגין תיקון המכשירים ו-10,000 ש"ח בגין פעולות שלא בתום לב וחיוב כספי בגין עסקאות שלא נחתמו וגביית כספים בעלות של 10,000 ש"ח ללא היתר.

5.         הנתבעת טוענת כי במסגרת הסכמי השדרוג שחתם בחודשים מאי ואוגוסט 2008 התחייב להישאר מנוי לפחות לתקופה של 18 חודשים. לטענתה, התובע ביקש לפרוס את תשלומי רכישת התשלומים למשך 36 חודשים.

6.         הנתבעת טוענת כי לא התחייבה לבצע תיקונים של מכשיר באותו מועד שבו הובא לתיקון. בעקבות השינוי שנעשה  ניתן ללקוחות מכשיר חלופי והמכשיר המתוקן מסופק לו עד שני ימי עסקים לאחר מכן. ניתן לבקש שהמכשיר ישלח באמצעות שליח במחיר של כמה עשרות שקלים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי חלה על התובע חובת הקטנת הנזק ויכול היה להשתמש בשירותי השליחים של הנתבעת.

הנתבעת פירטה בכתב ההגנה לעניין הסכמי השדרוג שנחתמו.

7.         התובע הגיש כתב תשובה.

8.         בדיון שמעתי את התובע ואת נציגת הנתבעת. התובע טען כי הגיע לצורך תיקונים מאז השינוי במדיניות של התובעת כ-5-6 פעמים בשנה עבור כל אחד מהמכשירים. לדבריו, הפסיד ימי עבודה. כן ציין כי לא השתמש בשירותי השליחים שכן לעיתים היה צורך בתיקון חוזר שכן המכשירים חזרו במצב לא תקין גם לאחר התיקון.

9.         לעניין השידרוג טען התובע כי הוא מעריך את הסכומים ששילם וזוכה בגינם מידי חודש בסך של כ-150 ש"ח. לדבריו, ביקש לעזוב את הנתבעת לאחר 18 חודשים אך נמסר לו כי יאלץ לשלם קנסות יציאה. כן ציין כי כאשר עזב את הנתבעת לאחרונה חוייב בסך של 904 ש"ח לצורך סגירת חשבון וזאת בגין המכשירים.

10.        נציגת הנתבעת טענה כי בחלק מהמקרים זוכה התובע בגין שליחויות חינם. כן ציינה כי בפועל לא התנתק וקיבל זיכוי בגין החיובים עבור המכשירים לאורך התקופה.

11.        בכל הנוגע להסכמי השדרוג, אני מוצאת כי הדרך בה נקטה הנתבעת כאשר החתימה את התובע על התחייבות ל-18 חודש ופרסה את התשלומים לאורך 36 חודשים וזאת, לגבי שניים מהמכשירים אף מבלי להחתים את התובע על ההסכמים, איננה ראויה. בבסיס ההסכם עומד ההחזר בגין השימוש החודשי ומשעה שהתשלום נפרש על 36 חודשים, נוצר מצב בו למעשה התובע ניזוק כאשר הוא מבקש לעזוב בחלוף 18 חודש שכן הינו ממשיך לשלם עבור המכשירים אך איננו נהנה מההחזר בגין השימוש החודשי. הסדר מסוג זה הינו בעייתי לנוכח כוונת החוק שהינה לאפשר עזיבה לאחר 18 חודשים. בנסיבות אלו, היה על הנתבעת, לכל הפחות, להבהיר לתובע מראש את המשמעות של הדבר מבחינת ההשלכה המעשית לענין משך ההתקשרות, בצורה ברורה ומפורטת ובכתב.

לנוכח האמור, אני מוצאת כי  על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים שהיה נדרש לשלם כאשר ביקש לסיים את ההתקשרות לאחר 18 חודש.

סכומים אלו עומדים על סך של 1,800 ש"ח עבור שני המכשירים לגביהם התקשר בחודש אוגוסט שהעלות שלהם הייתה לדברי נציגת הנתבעת ובהתאם לחשבונית מס' 3080752 שהוגשה על ידה סך של  3,600 ש"ח וכן לגבי המכשיר מחודש מאי 2008 שהתשלום עליו היה 1,079 ש"ח על הנתבעת לפצותו בסך של 540 ש"ח.

בכל הנוגע לטענות התובע לעניין שינוי שיטת מתן השירות, לא מצאתי שהתובע הוכיח כי הנתבעת לא היתה רשאית לשנות את שיטת מתן השירות. כמו כן, לא הוכחו על ידי התובע הנזקים הנטענים על ידו לעניין זה. יחד עם זאת, אני מקבלת את עדותו כי נאלץ להגיע מספר פעמים לא סביר בשל ליקוי בתיקונים שהצריך הגעה חוזרת,  לא הובאה כל טענה לסתור מטעם הנתבעת לעניין זה ולפיכך אני מפצה את התובע בגין אובדן הזמן וההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מכך על דרך האומדנה בסך של 1,500 ש"ח.

כמו כן מצאתי, בנסיבות מקרה זה, לחייב את הנתבעת בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע בסך של 1,500 ש"ח.

לא מצאתי שהתובע הוכיח את הטענות הנוספות שהועלו על ידו בכתב התביעה כנגד הנתבעת ובכללן אף הטענות לעניין גביית כספים ביתר.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 5,340 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. לא ישולם הסכום במועד, ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.